כאשר ההורים נפרדים, החשיבות הרבה ביותר הינה דאגה לקטינים המשותפים ומי יהא ההורה המשמורן עליהם, כאשר אין מחלוקת כי טובת הקטינים על פי מחקרים רבים הינה בקשר טוב ויציב וחלוקת זמני שהות עם ההורים באופן שווה ככל הניתן.
ככל שישנה הסכמה על זהות ההורה המשמורן, אזי ניתן להודיע על הסכמה זו, יחד עם זמני שהות מוסכמים עם ההורה האחר.
ככל שאין הסכמה בדבר ההורה המשמורן, אזי בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני נדרשים להכריע בסוגיית המשמורת וזאת על פי טובת הקטינים.
לשם הכרעה בסוגיית משמורת הקטינים, נעזרים בתי המשפט ובתי הדין בדרך קבע בעובדים הסוציאליים במקום מגורי הקטינים, ועל מנת שאלו ייפגשו עם ההורים ואף לעיתים עם הקטינים, ועל מנת להתרשם מהם ולהמליץ בתסקיר את המלצותיהם.
ראוי להדגיש כי במדינת ישראל עדיין קיימת חזקת הגיל הרך, כך שעל פי חוק ישנה עדיפות לאם כמשמורנית לקטינים מתחת לגיל 6.
יוער בעניין זה כי חזקת הגיל הרך אינה כשהייתה בעבר, ובתי המשפט נוהגים להקל בחזקה זו ובהסתמך על חוות הדעת בעניין טובת הקטינים, וכי חזקת הגיל הרך נדונה תכופות בכנסת ישראל לשם בחינת נחיצותה.
כיום נטיית בתי המשפט הינה לנסות משמורת משותפת ככל שההורים מסתדרים ביניהם, גרים בסמיכות וישנן המלצות לגביהם ע"י עובדים סוציאליים בדבר כשרותם למשמורת, ובהתחשב בגיל הקטינים, שכן נקבע לא אחת במחקרים כי זוהי טובת הקטינים.
יחד עם זאת, כל מקרה לגופו, ובתי המשפט ובתי הדין בוחנים היטב את סוגיית טובת הקטינים שהינה בלב ליבו של הסכסוך המשפטי בין בני הזוג.
משמורת משותפת אינה מתאימה כמובן לכל זוג וזוג, בין אם אין יכולת של מי מבני הזוג לשהות עם הקטין זמן רב אובייקטיבית כגון צרכי עבודה, ובין אם אין יכולת לשהות עם הקטינים מבחינה סובייקטיבית, ואז קובעים הסדרי ראייה קבועים עם ההורה שאינו משמורן.
ויודגש כי דרך המלך הינה להגיע להסכמות בדבר טובת הקטינים ותחת עירוב גורמים חיצוניים לשם בחינת הקטינים וטובתם.
זמני שהות עם הקטינים
חשיבות רבה קיימת לקשר שבין ההורים לבין ילדיהם, ולשם כך נדרש בית המשפט או בית הדין להורות על זמני שהות ראויים בין ההורים לילדים..
בדרך כלל זמני השהות המתבקשים הינם באופן זמני, שכן בדרך כלל קיימת דחיפות להסדרי ראייה זמניים אלו ומיד עם הפרידה.
לשם כך נעזר בית המשפט ובית הדין בלשכת הרווחה במקום מגורי הקטין, וככל שניתן לעשות כן וזאת באופן דחוף ועל מנת שיהיו המלצות זמניות להסדרי הראייה עם הקטינים.
לעיתים, וכשאין בעיה משמעותית, ייתכן ובתי המשפט ובתי הדין יורו על הסדרי ראייה זמניים אלו ללא המלצות הרווחה וכסעד זמני ומיידי.
עם הזמן, וככל שמתקבלים תסקירים בדבר בני הזוג וילדיהם, מתגבשים זמני שהות קבועים, אשר תלויים בהורים וביכולתם כמו גם בגיל הקטינים ובטובתם.
הנטייה הינה בסופו של דבר כי הקטינים ישהו אצל כל אחד מהוריהם באופן שווה או קרוב לשווה תוך בחינת יכולת ההורים לשהות עם ילדיהם באופן אובייקטיבי כגון זמן פנוי וצרכי עבודה, וכן יכולת הורית לגידול הקטינים בפן הסובייקטיבי.
במקרים חריגים בהן עולות ספקות בדבר יכולת ההורים, ייתכן ואלו יישלחו לבחינת מסוגלות הורית ע"י גורמי מקצוע – אשר יתנו המלצותיהם בדבר מקום מגורי הילדים, המפגשים עם הוריהם וכן דרכי טיפול המתאימים למשפחה הספציפית שבפניהם.
חשוב להדגיש כי לעיתים עולה התופעה כי בני זוג פוגעים אחד השני על גבם של הקטינים, בין אם בהסתה ובין אם במניעת הסדרי ראייה, כאשר היחידים שנפגעים הינם הקטינים, ויש למגר תופעה זו.
לשם בחינה מעמיקה של אפשרויות המשמורת, הסדרי הראייה והפרמטרים לבחינתם, הנכם מוזמנים לייעוץ במשרדנו.