כיום במדינת ישראל קיים חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה אשר מחייב כל בן או בת זוג המעוניינים לפתוח בהליך הקשור לגירושין לפתוח תחילה בהליך של יישוב סכסוך.
הליך זה הינו הליך גישור המנוהל בסיוע עובדים סוציאליים ועוזרים משפטיים של בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני, ועל מנת לנסות ולגשר בין בני הזוג, תוך השתתפות הצדדים ועורכי דינם.
במסגרת הליך של יישוב סכסוך מוזמנים הצדדים לפגישת גישור ראשונית לשם הסבר על התהליך, ולאחריו וככל ויש רצון להמשיך בתהליך הגישור, נקבעות פגישות נוספות (עד 4 פגישות ס"ה בד"כ) לשם ניסיון להגיע להסכם.
כל עוד תיק יישוב סכסוך פתוח, לא ניתן להגיש תביעות וחל עיכוב הליכים ולמעט בקשות דחופות בענייני משמורת, מזונות וצווים דחופים.
חובה לפתוח הליך של יישוב סכסוך לפני כל הגשת תביעה בבית משפט ראו בית הדין הרבני, והדבר לא נתון לבחירה. יחד עם זאת ישנם מקרים חריגים בהם ניתן לבקש לבטל את ההליך ולאחר שנפתח, ולאור מקרים כגון אלימות קשה בין בני הזוג, כאשר אחד מבני הזוג תושב זר וכדומה.
הזימון למפגש הראשוני ביחידת הסיוע הינו חובה, ודומה לחובת התייצבות בבית משפט, כאשר לאחר מכן אין חובה להמשיך בהליך יישוב סכסוך וניתן לחתום על סגירת ההליך ולשם הגשת הליכים משפטיים בבית משפט או בית הדין הרבני.
במקרה של מוניטין יש להבחין בין מוניטין אישי לבין מוניטין עסקי. מוניטין עסקי הינו בר שיתוף ובר חלוקה, ואקטואר בוחן מוניטין זה מבחינה כלכלית לשם חלוקתו, כך שלבן הזוג האחר ישנו חלק במוניטין זה בהתאם לשנות הנישואים.
לעניין מוניטין אישי, הדעות חלוקות ולא ניתן לומר כי מוניטין זה הינו בר חלוקה, אך יחד עם זאת וככל שמוניטין זה הביא להפרשי השתכרות משמעותיים, אזי בגין הפרשי השתכרות אלו לבן הזוג האחר בית משפט יקבע פיצוי בהתאם לחוות דעת אקטואר.
כמו כן לבית המשפט ישנה אפשרות במקרים חריגים לקבוע כי חלוקת הרכוש לא תיעשה בחלקים שווים וזאת כאשר ישנם הבדלים בין בני הזוג לעניין מוניטין אישי זה.
שאלה זו תלויה האם ההליכים מתנהלים בבית הדין הרבני או בבית משפט לענייני משפחה, וישנה חשיבות מכרעת לערכאה הדיונית.
יחד עם זאת יש לכל צד זכות לפירוק שיתוף, וללא קשר לגירושי הצדדים בפועל, וכאשר אין שום גורם מונע לפירוק שיתוף זה, ובלבד שבית המשפט השתכנע כי הסכסוך הינו עמוק ופני הצדדים לפירוד.
יוער כי לאישה זכויות מכח כתובתה גם בעניין זה, ויכולה היא לבקש מדור ספציפי, כך שלא יוציאו אותה מהבית המשותף, וצו מדור ספציפי עלול לעכב פירוק שיתוף.
למרות זאת, כיום נטיית בתי המשפט לקדם פירוק שיתוף ואיזון כלל רכוש הצדדים בדרך היעילה והמהירה ביותר ועל מנת שלא להאריך את הסכסוך שלא לצורך.
כאשר קיים חשש סביר שבן הזוג השני עומד להבריח, נכסים או כספים וכד´ ניתן לפנות לבימ"ש בסעד של שמירת זכויות.
בימ"ש רשאי לצוות על צד ליתן ידיעות, מתן ערובה, לקבוע שפעולות מסוימות תהיינה טעונות הסכמת שני הצדדים,
הערות בגין עיקול במשרד הרישוי, לשכת רשם המקרקעין, עיקול כספים, קופ"ג, השתלמות וכד´.
התייחסות בתי המשפט ובתי הדין היא לחשש העולה מנסיבות היחסים, בלא הצורך בהוכחה של מעשים ספציפיים של הכנה או ניסיון להבריח רכוש.
במסגרת סעד זה, ניתן לקבל צו גילוי מסמכים על זכויות הצד השני, וכן צווי עיקול, כך שדבר לא יוברח מפול הנכסים המשותף.
זוגות אשר נישאו החל משנת 1974 הינם תחת חוק יחסי ממון בין בני זוג, וחלוקת הרכוש תיעשה בהתאם לחוק זה.
העיקרון בחלוקת הרכוש בין בני זוג הינו כי כלל הרכוש אשר נצבר במשותף שייך לשני בני הזוג בחלקים שווים, לרבות הבתים, הרכבים, המיטלטלין, חשבונות כאלו ואחרים, זכויות סוציאליות לרבות צבירת הפנסיה ועוד. יחד עם זאת ישנם חריגים שלא מתחלקים כגון ירושות, גמלה בגין נזקי גוף וכמובן רכוש שנצבר טרם הנישואין – כאשר גם למקרים אלו ישנם חריגים בפסיקה.
בדרך כלל בית המשפט או בית הדין ימנו שמאי ואקטואר ויסתייעו בתחשיבים שלהם.
ככל שיש צורך בתחשיבים מורכבים כגון חישוב ווי עסקים או חברות, בחינת הברחות נכסים באופן מהותי וכדומה, אזי ממנים מומחים ספציפיים לשם בדיקה מעמיקה של עניינים אלו.
צו להסדרי ראיה הינו צו שיפוטי לכל דבר ועניין, והפרת צו זה הינה מעשה פלילי של הפרת חובה חקוקה.
במקרה של הפרת צו יש לפנות למשטרת ישראל והמשטרה תסייע בקיום פסק הדין לרבות פתיחת תיק חקירה ועד להבאת המפר/המפרה לכתב אישום.
בנוסף בתי משפט ובתי הדין הרבניים רואים בחומרה הפרות צווים אלו ובדרך כלל יפסקו קנסות משמעותיים ופיצוי לצד הנפגע, ואף במקרה הצורך תיבחן המשמורת וככל שהפרות אלו מצטברות.
בדומה לשאלת המשמורת, זמני השהות בין ההורה לילדיו נקבעים על פי עקרון טובת הילד,
ובתי המשפט ובתי הדין נעזרים לשם קביעה זו באנשי מקצוע ובעיקר עם פקידי הסעד אשר ממליצים על זמני שהות.
זמני שהות הינם בראש ובראשונה לטובת הילד, ועל מנת שיהא קשר טוב בינו לבין שני ההורים.
זמני שהות נקבעים על פי מבחנים של יכולת ההורה לראות את ילדיו, לטפל בהם ולדאוג לכל צרכיהם, כמו גם מרחק גיאוגרפי ועוד.
לגיל הקטינים משמעות רבה, וזמני השהות נקבעים תוך בחינת גיל הקטינים והתאמת זמני השהות לגיל זה, כאשר בדרך כלל זמני השהות מתרחבים הדרגתית.
בסופו של דבר, ובמידה ואין בעיות מיוחדות עם ההורים, אין מניעה להורות על משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות שווים, וכאשר הדבר אפשרי, ונקבע לא אחת כי הסדר שכזה טוב לקטינים ולהורים. יחד עם זאת כל מקרה לגופו ולעיתים רבות עדיין נקבע כי טובת הקטינים במשמורת האם.
ראשית, הן לבית הדין הרבני והן לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לדון במשמורת הקטינים, והדבר תלוי במי פתח תיק זה לראשונה.
הן בית הדין הרבני והן בית המשפט לענייני משפחה נעזרים במומחים לשם קביעת משמורת לקטינים, וזאת כאשר אין הסכמה בין בני הזוג, ובעיקר אלו נעזרים בהמלצות פקידי ופקידות הסעד.
כמו כן לעיתים המשפחה נבחנת על ידי מומחים נוספים והכול תלוי במקרה ונסיבותיו לרבות פסיכולוגים, וכאשר יש מקום לבחינת מסוגלות הורית של מי מההורים.
כמו כן יש לזכור כי עדיין קיימת במדינת ישראל חזקת הגיל הרך, קרי קטינים עד גיל 6 יהיו בד"כ במשמורת האם כאשר כיום ישנה נטייה להקל בחזקה זו, וכן ישנם דיונים בכנסת לעניין שינוי גיל חזקת הגיל הרך, כך שכיום ישנם מקרים רבים בהם קטינים נמצאים במשמורת משותפת. בתי המשפט ובתי הדין בוחנים את טובת הילדים טרם קביעת המשמורת, ומתייחסים בין היתר לחזקת הגיל הרך וכן לנתונים נוספים כמו זמינות ההורים לילדיהם, גיל הקטינים, יכולת הטיפול בקטינים, האם היתה הזנחה או אלימות ועוד, ולשם קבלת החלטה בדבר טובת הילדים.
כיום ניתן לומר כי נטיית בתי המשפט לדחוף לכיוון משמורת משותפת, דבר אשר מסייע לקטינים רבות, אך כל מקרה לגופו והדבר תלוי בגורמים רבים.
אב חב במזונות ילדיו גם אם אינו נשוי לאם.
יש לבחון ראשית האם האב רשום כאביהם של הקטינים, ובמידה ולא יש להגיש ראשית תביעה לאבהות, ועל מנת שהאב יוכרז כאביהם של הקטינים.
בד בבד עם תביעת האבהות יש להגיש תביעה למזונות הקטינים, אשר תיכנס לתוקפה עם הכרזת האבהות.
האישה זכאית למזונות אישה על פי שני מבחנים. הראשון, האם זכאית לכך על פי דין, והשני האם זכאית לכך על פי המצב הכלכלי של בני הזוג.
הבעל חייב במזונות אשתו מכוח כתובתו, שם התחייב לאשה לפרנסתה וכלכלתה, וכאשר אין אשמה מצד האישה לעניין הליכי הגירושין, זכאית היא למזונותיה בכפוף למצבה הכלכלי.
ככל שהאישה אינה עובדת או במקרים בהם הכנסתה זניחה ונמוכה, תהא זכאית היא למזונותיה ובמקרים בהם הבעל משתכר משכורת משמעותית ויש ביכולתו הכלכלית לפרנס את אשתו.
ככל שהאישה משתכרת משכורת סבירה, אזי לא תהא זכאית למזונות בבחינת "צאי מעשה ידייך במזונותיך". הקושי במזונות אישה הינה העובדה כי פסיקת מזונות זו לעיתים מנציחה נישואים שהינם על הנייר בלבד, כך שהאישה מסרבת להתגרש וכל עוד יש לה מזונות מבעלה, ועל כן הנטייה היום הינה להפחית במקרים בהם נפסקים מזונות אישה, ולשם הימנעות מהנצחת נישואים שאין להם תוחלת.
יחד עם זאת בתי משפט ובתי הדין תמיד דואגים כי לא תהיה פגיעה כלכלית לאישה כאשר אין כל עוול בכפה, וככל ואין לה יכולת לדאוג כלכלית לעצמה.
כיום ולהבדיל מבעבר, ישנה פסיקה של בית משפט עליון אשר מורה כי לאחר גיל 6 מזונות הקטינים ייפסקו לפי חלוקת זמני השהות והיחס בין שכר ההורים, כך שאין יותר חובה מוחלטת לאב לשלם מזונות לאחר גיל 6.
עד גיל 6 קיימת חובה מוחלטת לאב לשלם מזונות ובוחנים את צרכי הקטינים, שכר ההורים וכן מתחשבים בזמני שהות, כאשר המינימום לכל ילד הינו סך של 1300 ₪ וכן השתתפות במדור, הוצאות חינוך ובריאות. ככל ששכר האב גבוה יותר כך המזונות יהיו גבוהים יותר .
לאחר גיל 6 לעומת זאת אין חובה מוחלטת במזונות כך שאלו נפסקים לפי זמני שהות של ההורים עם ילדיהם וכן ביחס בהכנסות הצדדים.
ככל שיחס חלוקת זמני שהות דומה וכן שכר ההורים דומה אזי ייתכן מאד כי לא יהיו מזונות כלל. לעומת זאת ככל שזמני השהות מינוריים אזי המזונות יהיו בדומה למזונות טרם גיל 6.
כך גם אם זמני השהות שווים לערך אך קיים יתרון מהותי לאחד הצדדים בשכרו, אזי המזונות ייפסקו באופן מהותי לאור ההפרש בשכר הצדדים.
כך לדוגמא אם אב משתכר כ 15,000 ₪ נטו והאם משתכרת סך של 5000 ₪ נטו, וקיים לצדדים זמני שהות שווים, עדיין יהיו מזונות משמעותיים ועל אף החלוקה השווה בזמני השהות.
צוואה הדדית הינה צוואה אשר עורכים בני זוג לשם הבטחת רכושם העתידי.
בצוואה הדדית כל אחד מבני הזוג מוריש בדרך כלל את כלל רכושו לבן הזוג האחר, כאשר לאחר מות 2 בני הזוג, כלל הרכוש עובר לילדיהם.
היתרון בצוואה זו כי צוואה הדדית זו מבטיחה את שני בני הזוג ואת ילדיהם, ולא ניתן לעשות כל שינוי בצוואה של אחד מבני הזוג ללא הודעה בכתב לבן הזוג האחר.
צוואה הדדית מביאה וודאות לבני הזוג כי רכושם לאחר פטירת שניהם יגיע למי שהם רוצים בהחלטה משותפת, ובדרך כלל לילדים המשותפים.
ישנם 3 סוגים עיקריים של צוואות, צוואה בכתב, צוואה בפני נוטריון וצוואה בפני עדים.
צוואה בכתב הינה צוואה אשר נערכה על ידי המנוח בכתב ידו וחתימתו, וזאת ללא צורך בעדים. צוואה זו בעייתית שכן אין מי שיאשר כי נעשתה מרצון חופשי של המנוח.
בנוסף קיימת צוואה בפני נוטריון שמהווה רשות מוסמכת על פי דין במדינת ישראל, כאשר עו"ד אודי גנון ממשרדנו עורך צוואות נוטריוניות, ולצוואה זו ניתן אישור רשמי של נוטריון.
כמו כן ישנה צוואה בפני עדים, שזוהי צוואה אשר נחתמת אל מול 2 עדים אשר רואים בעיניהם ושומעים באזנם כי המנוח ציווה את צוואתו, וכי ראו שזה חתם בכתב ידו כאשר הבין את משמעות חתימתו.
ישנה חשיבות כי צוואות ייערכו אל מול נוטריון או מול עדים עורכי דין, ועל מנת שצוואות אלו יהיו בטוחות ולא יהא ניתן לערער עליהן.
מדובר בהליך פשוט וזול יחסית, אשר מונע סכסוכים רבים בין בני המשפחה ומביא לוודאות למשפחה לאחר המוות.
צו קיום צוואה הינו צו המאשר את צוואת המנוח או המנוחה, כך שצוואה זו הינה בתוקף וניתן לפעול על פיה.
צו לקיום צוואה יש להגיש לרשם לענייני ירושה, יחד עם עותק הצוואה ולמלא את כלל הטפסים הנדרשים על פי דין.
לאחר הגשת בקשה זו, הרשם לענייני ירושה בוחן את הצוואה, מפרסם את קיום הבקשה, ובהיעדר אי חוקיות בצוואה ובהיעדר התנגדות, יאשר הרשם את הצוואה.
יחד עם זאת, ישנם מקרים רבים בהם הצוואה לא תקפה, כגון ירושה לעד לצוואה, צוואה לא חוקית, צוואה על ידי אדם שלא כשיר לצוות מבחינה נפשית או בריאותית, השפעה בלתי הוגנת על ידי היורשים ועוד.
משרדנו כמובן מספק שירות שכזה ומוציא צווי קיום צוואה או צווי ירושה.
כל צד מעוניין רשאי להתנגד לצוואת מנוח, ובעיקר כל אחד מבני המשפחה אשר סבור כי הצוואה אינה תקינה או שאינה חופשית ומרצון חופשי של המנוח.
ישנן מספר רב של עילות לבטלות צוואה כאשר חלק מהן הינן בגלל בעיות צורניות בצוואה כגון טעות בתאריך, חתימה לא תקינה, אימות לא תקין, העדר חתימות של עדים, עדל צוואה שהינו יורש ועוד.
בנוסף במקרים רבים של התנגדויות, אלו נובעות מכך שהמוריש לא היה כשיר מהבחינה הרפואית ועל כן צוואתו בטלה.
התנגדות נוספת ותדירה הינה טענה של השפעה בלתי הוגנת, קרי שאחד היורשים הפעיל לחץ פסול על המנוח ועל מנת שיוריש לו את כספו או חלק מהעיזבון.
כאמור ישנן סיבות רבות להתנגדות לצוואות וכל מקרה לגופו, ויש לבחון היטב את הצוואה מהבחינה הצורנית וכן לשמוע פרטים על המנוח ומצבו על מנת להעריך אם יש מקום להתנגד לצוואה ובין אם לאו.
צו ירושה הינו צו שניתן על ידי הרשם לענייני ירושה, ובמידה ואין בעיה מיוחדת במתן צו זה, או התנגדות כלשהי למתן צו זה.
צו ירושה ניתן במקרים בהם למנוח או למנוחה לא היתה צוואה, ולפיכך הירושה תבוצע על פי דין. כאשר למנוח או למנוחה היו אישה וילדים, אזי בצו הירושה האלמנה זכאית לחצי מהעיזבון, ואילו המחצית האחרת מתחלקת בין הילדים. היורשים או מי מהם יכולים להסתלק מן הירושה לטובת האם או לטובת כל יורש אחר באמצעות הסכם בין יורשים.
לשם קבלת צו ירושה יש לפנות לרשם לענייני ירושה עם בקשה לצו ירושה, כאשר על הרשם לפרסם בקשה זו וטרם מתן הצו. בהיעדר התנגדות ולאחר תום הפרסום, יתקבל צו ירושה.
משרדנו כמובן מספק שירות זה ללקוחותיו.
ככל שאין הסכמה בין בני הזוג לגירושין, אזי בית הדין הרבני נדרש לשאלה האם יש מקום להפנות את בני הזוג לגירושין או אף לחייב מי מהם בגט.
לשם כך בית הדין בוחן האם קיימת עילת גירושין לבן הזוג אשר מבקש גירושין, ובין השאר בוחן את טיב היחסים בין בני הזוג, האם ישנה בגידה על ידי אחד מהם, האם בני הזוג מאסו אחד בשני, האם ישנה מרידה ועוד. כמו כן בית הדין נעזר ביועצי נישואין אשר בוחנים האם יש מקום לניסיון לשלום בית, והכול תלוי מקרה ונסיבותיו.
יחד עם זאת, פירוד ממושך וחוסר סיכוי לשלום בית יביאו כיום בד"כ לגירושין מהירים.
לאור העובדה כי לבית הדין הרבני ולבית המשפט לענייני משפחה סמכות מקבילה בנושאים הכרוכים לגירושין כמו ענייני המשמורת, מזונות האישה וכן הסמכות לדון בעניינים רכושיים ופירוק שיתוף, אזי בן הזוג אשר מגיש את תביעתו ראשון בזמן, "קונה" סמכות בפני הערכאה אשר לה הגיש את תביעותיו.
יש משמעות רבה היכן הליכי הגירושין מתנהלים שכן לכל אחת מהערכאות יתרונות וחסרונות.
במדינת ישראל לבית הדין הרבני סמכות ייחודית בנושא גירושין, ז"א שאך ורק בית הדין הרבני מוסמך להחליט על גירושין בפועל של בני הזוג, וראה לעניין זה את חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953. כמו כן לבית הדין הרבני סמכות לדון בנושאים הכרוכים לתביעת הגירושין לרבות משמורת הקטינים, הסדרי הראיה עם הקטינים, תביעות רכושיות ופירוק השיתוף הרכושי וכן מזונות האישה, שלום בית ועוד. לבית הדין סמכות נוספת לדון במזונות הקטינים, אך זאת בהסכמת שני הצדדים בלבד, ובמידה ואין הסכמה הדדית אזי מזונות הקטינים יהיו בסמכות בית המשפט לענייני משפחה
לאחר תלונה במשטרה של בת זוג בגין אלימות או איומים מבן זוגה, אין בת הזוג יכולה לחזור מתלונתה.
ניתן לפנות למשטרה ולבקש זאת אך זה לאו דווקא יעצור את ההליכים הפליליים כנגד בן הזוג.
במקרה של רצון לחזור מתלונה, יש להסביר מדוע התלונה הראשונה הוגשה מלכתחילה,
והאם נאמרו דברים לא נכונים בתלונה הראשונה – דבר שחושף את בת הזוג לאישום בגין תלונת שווא.
ויוזכר כי המאשימה במדינת ישראל הינה המדינה עצמה, ואילו בת הזוג הינה עדה בלבד בסופו של דבר,
ואין היא מחליטה האם יוגש כתב אישום כנגד בן הזוג.
יחד עם זאת, לשינוי משמעותי בחיי בני הזוג כמו שלום בית וטיפול זוגי או גירושין בהסכמה ישנה משמעות רבה בפני המשטרה, וניתן להגיש בקשה לאי הגשת כתב אישום או להסדר מקל לאחר טיפול ושלום בית זה.
ככל שהוגשה תלונת שווא מטעם בת הזוג, אזי מדובר במעשה פלילי מבחינתה אשר יש לחוקרו, ולעיתים אף להגיש כתב אישום כנגד בת הזוג.
בנוסף ובמקרים של תלונת שווא באלימות במשפחה, בתי משפט נוהגים לפסוק פיצוי משמעותי.
לכל זאת יש להוסיף כי הגשת תלונת שווא מהווה עילת גירושין לבן הזוג ולהפסד זכויותיה של בת הזוג מבחינה הלכתית.
במדינת ישראל לבית הדין הרבני סמכות ייחודית בנושא גירושין, ז"א שאך ורק בית הדין הרבני מוסמך להחליט על גירושין בפועל של בני הזוג, וראה לעניין זה את חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953. כמו כן לבית הדין הרבני סמכות לדון בנושאים הכרוכים לתביעת הגירושין לרבות משמורת הקטינים, הסדרי הראיה עם הקטינים, תביעות רכושיות ופירוק השיתוף הרכושי וכן מזונות האישה, שלום בית ועוד. לבית הדין סמכות נוספת לדון במזונות הקטינים, אך זאת בהסכמת שני הצדדים בלבד, ובמידה ואין הסכמה הדדית אזי מזונות הקטינים יהיו בסמכות בית המשפט לענייני משפחה
היום במדינת ישראל ולאור חוק המעצרים, שוטר מוסמך לעכב אדם לתחנת המשטרה ללא מעצר למשך שלוש שעות מקסימום.
כמו כן, שוטר מדרגת רב פקד ומעלה מוסמך לעצור חשוד עד 24 שעות בלבד. במשך 24 שעות אלו, ובאם מעוניינים במשטרה להאריך את מעצרו של החשוד,
עליהם לפנות בבקשת מעצר נוספת לבית משפט השלום. באם תוך 24 שעות לא פנתה המשטרה בבקשת מעצר, הרי חייבים לשחרר את החשוד.
בבקשת מעצר לבית המשפט המשטרה צריכה לפרט את החשדות כנגד החשוד, ומהי עילת המעצר – האם החשוד מסוכן לציבור או שיש חשש לשיבוש הליכי חקירה.
לאחר הגשת הבקשה מתקיים דיון בנוכחות החשוד ובית משפט נחשף לחומר החקירה ומחליט על שחרור או מעצר.
בית המשפט בשלבים אלו שלפני הגשת כתב אישום יכול להורות על מעצר עד 30 יום בסך הכל,
ולהאריך מעבר לכך רק באישור היועץ המשפטי לממשלה. לאחר הגשת כתב אישום יש לבית המשפט סמכות להאריך מעצר עד תום ההליכים או תשעה חודשים לפי המוקדם,
ולבית משפט עליון יש סמכות להאריך מעצר מעבר לתשעה חודשים.